Shabat, Capítulo 24 5 mishnayot

מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ. נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי. מִבְּעוֹד יוֹם. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא לִשָּׂא אֶת כִּיסוֹ בְּשַׁבָּת, קִים לְהוּ לְרַבָּנָן דְּאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְאִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:

וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי כוּ'. הָא יֵשׁ עִמּוֹ נָכְרִי, לַנָּכְרִי יָהֵיב לֵיהּ, מַאי טַעְמָא, חֲמוֹר אַתָּה מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתוֹ, נָכְרִי אִי אַתָּה מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתוֹ. וּכְשֶׁמֵּנִיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ מְנִיחוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת, כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁעָקְרָה רַגְלֶיהָ לֵילֵךְ, דְּלֹא עָבְדָה עֲקִירָה, וּכְשֶׁרוֹצָה הַבְּהֵמָה לַעֲמֹד נוֹטְלוֹ מֵעָלֶיהָ, וּלְאַחַר שֶׁתַּחְזֹר וְתַעֲקֹר רַגְלֶיהָ לֵילֵךְ יְנִיחֶנָּה עָלֶיהָ, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תַעֲבִיד הַבְּהֵמָה עֲקִירָה וַהֲנָחָה, דְּאִי שָׁבֵיק לַהּ לְמֶעְבַּד עֲקִירָה וַהֲנָחָה וְהוּא מְחַמֵּר אַחֲרֶיהָ וּמַנְהִיגָהּ נִמְצָא מְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת וְאָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה אֶלָּא כָּל דְּהוּ, דִּכְתִיב (שמות כ) לֹא תַעֲשֶׂה [כָּל] מְלָאכָה אַתָּה וּבְהֶמְתְּךָ, אֵיזוֹ הִיא מְלָאכָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בֵּין הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מְחַמֵּר:

הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא וְלֹא בְּדִין כִּיסוֹ קָא מַיְרֵי:

לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. שֶׁל עִיר, שֶׁהוּא מָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר רִאשׁוֹן, כְּשֶׁיָּבֹא לְפָרֵק הַחֲמוֹר נוֹטֵל בְּיָדוֹ מֵעָלָיו כֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת:

וְשֶׁאֵינָם נִטָּלִים מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים. שֶׁל אֻכָּף שֶׁהֵן קְשׁוּרִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִים:

פְּקִיעֵי עָמִיר. קַשִּׁין שֶׁל שִׁבֳּלִים שֶׁאֲגָדָן, מַתִּירִין אוֹתָן, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵן קְשׁוּרִין לָאו אֹכְלָא נִינְהוּ, וּמַתִּירִין אוֹתָן לִישַׁוִּינְהוּ אֹכְלָא, אֲבָל פִּסְפּוּס, לְפַזְּרָן כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִין לְפַזֵּר עֲשָׂבִים לִפְנֵי בְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁתָּרִיחַ רֵיחָן וְיִהְיוּ יָפִין לָהּ לְאָכְלָן, אָסוּר בִּפְקִיעֵי עָמִיר, דְּמֵאַחַר דְּאִתְעֲבִידוּ אֹכְלָא בְּהֶתֵּר הַפְּקִיעִין, וְהַפִּסְפּוּס אֵינוֹ אֶלָּא לְתַעֲנוּג בְּעָלְמָא, וּמִטְרַח בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּבָר אֹכֶל לֹא טָרְחִינַן:

וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִים. עֲנָפִים לַחִים שֶׁל אֶרֶז, מְפַזְּרִים וְשׁוֹטְחִים אוֹתָן לִפְנֵי הַבְּהֵמָה שֶׁתָּרִיחַ רֵיחָן, דִּבְלָאו פִּסְפּוּס לֹא הָווּ אֹכְלָא:

אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. הֵן הֵן פְּקִיעֵי עָמִיר, אֶלָּא שֶׁהַפְּקִיעִין יֵשׁ לָהֶן שְׁנֵי קְשָׁרִים, אֶחָד בְּרֹאשָׁן וְאֶחָד בְּסוֹפָן, וְהַזֵּרִין יֵשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, קֶשֶׁר אֶחָד יָתֵר בְּאֶמְצָעָן. וְקָאָמְרָה מַתְנִיתִין שֶׁאֵין מְפַסְפְּסִים אֶת הַזֵּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן דְּחוּקִים זֶה בָּזֶה וּמִתְחַמְּמִים וְהַבְּהֵמָה קָצָה בָּהֶן, אֶלָּא מַתִּיר שְׁלֹשָׁה אֲגָדֵיהֶן בִּלְבַד, דְּהַתָּרַת אֲגָדֵיהֶן מְשַׁוִּי לַהּ אֹכְלָא כִּפְקִיעִין:

אֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשַּׁחַת. אֵין מְחַתְּכִין עֵשֶׂב שֶׁל תְּבוּאָה, וְהִיא אַסְפַּסְתָּא, מִשּׁוּם דְּטִרְחָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא:

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לִבְהֵמָה דַקָּה. שֶׁשִּׁנֶּיהָ דַּקּוֹת, וְקָשִׁין לָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

אֵין אוֹבְסִין. [אֵין] מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ וְתוֹחֲבִים לוֹ בִּגְרוֹנוֹ, וּפֵרוּשׁ אוֹבְסִין, עוֹשִׂין לָהּ אֵבוּס בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ:

וְלֹא דוֹרְסִים. שֶׁדּוֹרֵס הַמַּאֲכָל לְתוֹךְ גְּרוֹנָהּ. וּמִיהוּ לֹא הֲוֵי כְּמוֹ אוֹבְסִין:

אֲבָל מַלְעִיטִים. שֶׁתּוֹחֵב לוֹ הַמַּאֲכָל לְמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַחְזִיר:

אֵין מְמָרְאִין. מְפַטְּמִין, לְשׁוֹן וְחֵלֶב מְרִיאִים (ישעיה א). וּפֵרוּשׁ הַמְרָאָה, שֶׁתּוֹחֵב לוֹ הַמַּאֲכָל לִפְנִים מִבֵּית הַבְּלִיעָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהַחְזִיר:

וּמְהַלְקְטִין לַתַּרְנְגוֹלִין. שֶׁתּוֹחֵב הַמַּאֲכָל לְתוֹךְ פִּיו בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַחְזִיר:

אֲבָל לֹא גוֹבְלִין. אֵין לָשִׁין אוֹתוֹ בַּמַּיִם:

אֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים. שֶׁאֵין מְזוֹנוֹתֵיהֶן עָלָיו, שֶׁיּוֹצְאִין וְאוֹכְלִין בַּשָּׂדֶה וּמַיִם מְצוּיִין לָהֶם בָּאֲגַמִּים:

דּוֹרְסִיאוֹת. יוֹנִים שֶׁגְּדֵלִים בַּבָּתִּים. וְנִקְרָאִים דּוֹרְסִיאוֹת עַל שֵׁם הוֹרְדּוּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מְגַדֵּל מֵהֶן בְּאַרְמוֹנוֹ:

מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין. הַתְּלוּשִׁין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאַף עַל גַּב דִּסְתָמָן לָאו לְמַאֲכַל בְּהֵמָה קַיְּמֵי אֶלָּא לָאָדָם:

וְאֶת הַנְּבֵלָה. שֶׁנִּתְנַבְּלָה הַיּוֹם, וְאַף עַל גַּב דְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיְתָה עוֹמֶדֶת לָאָדָם וְלֹא לַבְּהֵמָה:

רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע״ש אסורה. דכל מידי דחזי לאינש לא מקצה ליה לבהמה. ואפילו חולה מע״ש, סובר שתתרפא. ואין הלכה כרבי יהודה:

מְפִירִין. בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ וְאָב לְבִתּוֹ:

וְנִשְׁאָלִין. לֶחָכָם:

שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. כְּגוֹן שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם. וְאַנִּשְׁאָלִין דַּוְקָא קָאֵי, דְּאִלּוּ בַּעַל אוֹ אָב מֵפֵר בֵּין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בֵּין נְדָרִים שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהָפֵר אֶלָּא בְּיוֹם שָׁמְעוֹ בִּלְבַד. וּנְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ פְּנַאי לְהִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶם קֹדֶם הַשַּׁבָּת נִשְׁאָלִין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת:

וּפוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר. הַחַלּוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ הָאוֹרָה נִכְנֶסֶת, סוֹתְמִין אוֹתוֹ בְּלוּחַ אוֹ בִּשְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁרְגִילִים לִסְתֹּם בּוֹ:

וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית. כְּגוֹן אִם הָיְתָה טְמֵאָה וְנָגְעָה בְּטָהֳרוֹת, מוֹדְדִין אוֹתָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לֵידַע אִם נִטְמְאוּ הַטָּהֳרוֹת אִם לָאו, דְּמַטְלִית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אֵינָהּ לֹא מִטַּמְּאָה וְלֹא מְטַמְּאָה:

וְאֶת הַמִּקְוֶה. לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהּ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. שֶׁאֵלּוּ מְדִידוֹת שֶׁל מִצְוָה הֵן, לְפִיכָךְ מֻתָּר לִמְדֹּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת:

שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר. אֶת הַחַלּוֹן. וְקָרוּי מָאוֹר, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָאוֹרָה נִכְנֶסֶת:

בְּטָפִיחַ. פַּךְ שֶׁל חֶרֶס:

מְקֵדָה. כְּלִי חֶרֶס:

בְּגֶמִי. לְהָכִי נָקַט גֶּמִי, שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא מְבַטֵּל לֵיהּ לִהְיוֹת קֶשֶׁר שֶׁל קְיָמָא:

לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח. כְּמִין שְׁבִיל קָטָן הָיָה בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים שֶׁלֹּא הָיָה מְקוּרֶה, אֶלָּא שֶׁגִּיגִית מֻנַּחַת עַל גַּבּוֹ, וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מִן הַבָּתִּים אֶל הַשְּׁבִיל, וְהָיוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָמוּת מֵת בְּבַיִת אֶחָד וּתְהֵא הַטֻּמְאָה בָּא מִן הַחַלּוֹן אֶל הַשְּׁבִיל וּמִן הַשְּׁבִיל אֶל הַבַּיִת הָאַחֵר דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לְפִיכָךְ פָּקְקוּ אֶת הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ לַבַּיִת שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ בְּטָפִיחַ שֶׁל חֶרֶס וְגַבּוֹ לְצַד הַשְּׁבִיל, וּכְלִי חֶרֶס אֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, וְחוֹצֵץ, כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא אֵין בְּסֶדֶק הַגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח וְנִמְצֵאת הַגִּיגִית מַאֲהֶלֶת עַל הַשְּׁבִיל וְהַטֻּמְאָה בָּאָה דֶּרֶךְ הַשְּׁבִיל מִבַּיִת זֶה לְבַיִת זֶה. אַחַר כָּךְ הֻצְרְכוּ לִפְתֹּחַ הַחַלּוֹן וְלִטֹּל אוֹתוֹ טָפִיחַ הַפָּקוּק בַּחַלּוֹן, וּבָאוּ לֵידַע אִם יֵשׁ בְּאוֹתוֹ סֶדֶק שֶׁל גִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין שָׁם אֹהֶל בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִן הַשְּׁבִיל דֶּרֶךְ סֶדֶק שֶׁבַּגִּיגִית כְּלַפֵּי מַעְלָה. אוֹ אֵין בַּסֶּדֶק שֶׁל גִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְנִמְצֵאת הַשְּׁבִיל כְּאֹהֶל וּמְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה מִבַּיִת לְבַיִת. וּמָדְדוּ מְקֵדָה שֶׁל חֶרֶס וּקְשָׁרוּהָ בְּגֶמִי וְהוֹשִׁיטוּהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִרְאוֹת אִם הָיָה בְּסֶדֶק הַגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו:

ומדבריהם למדנו שפוקקין וקושרין ומודדין בשבת. ובלבד שלא יהיה קשר של קיימא, והמדידה תהיה של מצוה, או להתלמד על דבר הוראה: